<h1>ספר האסופות מכת"י סימן תקע"א</h1>
<h2>דף ג:</h2>
על גזירת הקהל שגוזרין על כל בר ישר' היכא דלא ענו אמן ולא אמרו תחלה רוב הקהל בפירוש אנו מקבלין החרם דאע"פ כן חיילא עליהם החרם, דכל גזירות הקהל חיילי אפילו בסתם על כל הקהל כל זמן שאינן מוחין בפירוש. וגזירת הקהל אפילו יש אדם שאין שומע החרם חיילא עליה אע"פ שלא ידע דסמכינן אטובי העיר דבתרייהו גרירינן. והביא ראייה מיהונתן דחיילא שבועה עליה אע"פ ששוגג היה שלא שמעו ולא ידעו ואמ' [ש"א י"ד] ויפדו העם וגו', שפדאוהו ונתנו משקלו זהב [מדרש שוחר טוב שמואל פרשה י"ז]. ותו דגרס' בשילהי תענית [ל' ע"ב] ובפרק יש נוחלין [קכ"א ע"א] א' רשב"ג לא היה ימים טובים לישר' כט"ו באב, ואית דמפר' התם משום דהוי יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל דכת' [שופטים כ"א] ואיש ישר' נשבע במצפה וגו', מאי דרוש ממנו ולא מבנינו, הא לאו הכי הוה חיילא על בנייהו, ואפילו לא שמעו ואפילו לא נולדו, שאותם שהיו באותם הימים הם בעצמם נשבעו, ואם קטנים היו אם כן לא ידעו נמי והיינו טעמ' נמי שחלים חרמות קדמונים וחרם של יישוב אפילו של הדיוט' לדורי דורות, ומסקנא דהלכה דאי לדרי עלמא תקין אין ב"ד יכול לבטלו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין, וכי אתי גדול מיניה נמי משמע דצריך לבטל ולהמנות ולהתיר כדקא' שמואל [גיטין ל"ו ע"ב] אי איישר חיל איבטליניה הא לאו הכי קיימא תקנתא לכל הדורות הבאין, וקיימ' לן נמי כל דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו, ואמרי' כבר נימנו עליך חביריך והתירו כדאי' בריש ביצה [ה' ע"ב], וכיון דתקנתן תקנה גזירתן נמי לא שנא. ועוד מצאתי ראיה דהיכא שמוחה יחיד ואומר איני מקבל הגזירה כופין אותו בשמתא ובשוטי עד שיאמר רוצה אני ואע"ג דלא ניחא ליה, ואפילו לא אמ' רוצה אני קאי באיסורא, וממסכת הוריות [ג' ע"ב] משמ' דכל מאי דמאררים רוב הקהל כל גברא דעבר לה קאי באיסורא אע"ג דאינו יכול לקבלה, ועוד משמ' משם דאם שתק אע"פ כן חייל עליה דאין צריך לענות אמן ולא להרכין בראשו, ותו דכיון דאין יכולין לקבלה מסתמא מוחים, מיהו גבי ז' טובי העיר אם מוחים כיון דליכא רוב מחאתן הויא מחאה, ואם מסכימים הצבור לדבריהן אין מחאתן מחאה ואי לאו גזירת דשייכא לקהל אלא לגבי יחיד נרא' דצריך לקבל, ומיהו בידם לכפותו בשמתא עד שיאמר רוצה אני, ובידם לגזור נמי על עצמן להיבדל ממנו עד שיקבל תקנתם וגזירתם.
ואחר שכתב רבי' אליעזר הלוי זה בדק ומצא תשובת ר"ת וזהו לשונו על הקרקע שמערער ראובן על שמעון שהוא שלו ושמעון משיב על ידי גורל האחין לקחה נר' לרבי' אליע' הלוי אם כבר חלקו ועל פי גזירה שגזרו בקהל רוצה להחזיק בה שגם נכדו של ראובן עירער ונמנעו הדיינין מחמת הגזירה אם לא על ידי טובי העיר נגזרה ולא עירער ראובן עליה או כששמע לא עירער לאלתר אין בדברי ראובן ממש דהא אמרי' [ב"ב ח' ע"ב] רשאין בני העיר להסיע על קיצתן שנעשית הקיצותא מדעתן או בלא מחאתן וטובי העיר הוו כחבר עיר וכל כמינייהו. ואם על ידי עשרה נגזרה הגזירה לאו כל כמנייהו דכל עשרה לאפקועי ממונא ולא הוו כחבר עיר, וקרובים נאמנין באיסורים אם הם מעידין, כי על ידי טובי העיר נעשית הגזירה, כי כח הגזירה אינו אלא איסור בעלמא כדין גזירת קדמונים שאין עליהם אלא עד מפי עד או אב מוסר לבנו ורב לתלמידו ואנו תופסים עליהם עבריינות וקרינן למאן דעבר עלייהו עבריינא.
